יום בחייו של פטריק – התפתחות של חרדת נטישה בכלבים

על ידי – ב אוקטובר 24, 2012 – ב יום בחייו של פטריק, מאמרים, סיפורי כלבים, פאפיפדיה   סגור לתגובות על יום בחייו של פטריק – התפתחות של חרדת נטישה בכלבים

אני פטריק, אני כלב אהוב ונאהב ויש לי חרדת נטישה. זה הסיפור שלי

חרדת נטישה בכלביםאני מוביל אותנו הביתה. היה טיול נחמד. שיחקתי עם רוקסי בגינה, סימנתי המון עצים ואמא אפילו הביאה את הכדור שלי ושיחקנו. יש לנו משחק מדליק שאני יודע שאנחנו הולכים לשחק כשהיא מראה לי את הכדור ואז נעמדת מצחיק. אני נשאר במקום ואמא נעלמת. אני ממתין כי תמיד שהיא נעלמת עם הכדור היא חוזרת ממש מהר. אני מסתכל סביב, היי זבוב לך ממני אני אראה לך מה זה. אה הנה אמא אוקיי אני מוכן! היא חוזרת עד אליי ואומרת לי "איפה כדור"? באותו רגע אני רץ לכיוון שהיא באה ממנו ומתחיל לחפש. תמיד אני מוצא מהר כי לכדור שלי יש ריח מיוחד.

עכשיו אנחנו בבית. אוכל אוכל אוכל, מממ טעים. אמא נכנסת למאורה שלה ויוצאת ממנה עם פרווה אחרת. זה מצחיק איך שאמא מחליפה פרוות כל הזמן. היא נכנסת למאורה שליד. רגע, אני יודע מה הולך לקרות, היא תצא ותשים את הכיסוי נעליים שעושה אותה גדולה יותר אוי לא אמא אל תלכי אני לא אוהב להשאר לבד בבית, בבקשה תשארי. היא הולכת לכיוון הדלת ואני מאחוריה. אולי אם אני אביא לה את הכדור היא תשאר. לא עובד. אני קופץ עליה והנה היא מלטפת אותי, יופי זאת הדרך. אני קופץ עליה שוב. הליטוף הפעם קצת דוחף, הדלת נפתחת והיא נעלמת. אמא….

אני נובח ונובח. שום דבר לא קורה. אני מסתכל מסביבי. אני אחראי על הבית עכשיו, אני על המשמר! אני מסתכל מהחלון, רגע אני שומע משהו בדלת, אני רץ לשם ונובח. אני מקשיב, שקט… אני הולך הלוך חזור בבית, מקשיב לכל רעש, נובח על כל צליל. אני חושב שאולי אם עכשיו אני אנבח אז אמא תחזור. זה לא עובד. אני נכנס מתחת לשולחן. שולחן מעץ אז אני מתחיל ללעוס וזה דווקא נחמד. אני עושה את זה קצת ואז אני מבין שאמא עדיין לא חזרה. אני מסתכל שוב מהחלון, חתולה בחצר. אני נובח עליה, מה היא בכלל נכנס לי לטריטוריה? היא מסתכלת עליי באדישות. זו חוצפה! אני עולה ויורד מהספה, שורט את החלון, את הקיר וממשיך לנבוח. החתולה מפנה אליי טוסיק וזנב גבוה והולכת.

אני רוצה לצאת מפה, למצוא את אמא. הדלת! אם אמא יכולה לצאת משם גם אני אצליח. אני קופץ על הדלת, שורט בכל הכח, קופץ על הידית, נובח, שורט. רגע הקיר משתנה קצת. אני שורט אותו עוד ועוד ואני מרגיש טוב יותר. בקרוב אני אצא. אני ממשיך לשרוט ולנבוח מהר מהר. אני אפילו לא שם לב מה אני עושה ואני קצת פחות מתוח כשאני עושה את זה. כבר ממש התעייפתי אבל אני לא יכול לנוח אני חייב לשמור על הבית. אני לא רוצה להשאר לבד בבית הגדול הזה. אני צריך את אמא פה איתי.

אני נכנס למאורה שלה. כשהיא לא בבית מותר לי להכנס לשם. אני נשכב במיטה שלה. המממ איזה ריח טוב. אבל היא עדיין לא פה זה לא מספיק טוב. אני נכנס לארון שלה ומחפש את הריח הכי חזק. הממ הכיסוי רגליים הזה יעבדו היא הולכת איתם כל הזמן. אני עולה שוב על המיטה ולועס. כל לעיסה מכניסה עוד ריח חזק של אמא שמרגיע אותי קצת. אז אני לועס מהר, מנסה לקבל כל רסיס של אמא. זה גורם לי להרגיש קצת יותר טוב אז אני ממשיך. אמא עדיין לא בבית.

אני פוחד שאולי היא כבר לא תחזור… אני מסמן את המיטה כדי שאף אחד אחר לא יעלה עליה ואני מתחיל שוב לנבוח. אני יורד חזרה לדלת ומיילל אולי אמא תשמע את זה הפעם. רגע, אני מקשיב. רעש מוכר, אוטו מוכר זאת אמא!!! היללות עבדו! היא שמעה אותי אמא איזה כיף. הדלת של האוטו נטרקת והריח של אמא מגיע לי לנחיריים. אני דוחף את האף שלי בלמטה של הדלת ולוקח כמה נשימות עמוקות כן זאת היא אין ספק! הזנב מתקשקש, אני זז מהר ליד הדלת, קופץ, כן נראה לי שאני מתרגש מאוד. אמא חזרה!

היא נכנסת הביתה. אני לא עומד בזה, אני קופץ עליה ומלקק אותה, אני משתולל, מסתובב אחריה במעגלים. אני לא מצליח להרגע איזה כיף שחזרת. אמא אומרת לי שלום בשמחה אבל אז פתאום משהו משתנה. אמא את כועסת? אני נותן לה מבט שבדרך כלל מסתיים בליטוף אבל זה לא עובד והיא נהיית ממש רועשת וכעוסה. אני רץ למתחת לשולחן ואמא ממשיכה לצעוק. אני פוחד לא בטוח מה הולך לקרות. היא צועקת. אבל אמא למה את כועסת? שמרתי על הבית תראי אף אחד לא נכנס. אמא מפסיקה לצעוק, מסתכלת עליי במבט לא נעים ונכנסת למאורה שלה. אני נשאר מתחת לשולחן, לפחות אני כבר לא צריך לשמור על הבית.

שני מתרגמת
דבר ראשון שחשוב להזכיר זה שחרדת נטישה בכלבים אינה מתפתחת ביום. הארועים שקורים לפטריק ביום אחד לוקחים הרבה יותר זמן במציאות. סיפורו של פטריק מתאר התנהגויות שכלב יכול להפגין במצב של מתח וחרדה בבית.

הסיפור מתחיל בטיול בוקר של פטריק עם אמא. חשוב לציין שלמרות שפטריק מאובחן עם חרדת נטישה אין לו בעיה להשאר לבד כשאמא נעלמת עם הכדור. בגלל שכל פעם שהיא נעלמה עם הכדור היא חזרה מהר והתחיל משחק, כשהיא נעלמת עם הכדור ביד הוא נכנס לרגש חיובי של משחק ולכן לא נכנס לחרדה.

כשאמא מתארגנת ליציאה, פטריק מתחיל להתרגש. הוא למד שכשהיא מתלבשת בבוקר היא נעלמת ולא חוזרת (להרבה זמן ) ולכן נכנס לרגש שלילי של מתח. הוא מנסה ללכת אחריה, להביא לה את הכדור ולחסום לה את היציאה מהבית. התנהגויות כאלה מרמזות על תלות עכשווית או עתידית.

עכשיו פטריק מבין שהוא לבד. המתח עדיין בתחילתו והוא מחפש דרכים לצאת מהמצב הזה. בהתחלה הוא רק נובח ואף מתחיל ליילל בתקווה שאמא תשמע אותו ותחזור (זוהי תקשורת נורמלית בלהקה בה אחד הפריטים קורא לשאר חברי הלהקה). כשזה לא עובד הוא נכנס מתחת לשולחן אשר בשבילו מסמל את המקום הבטוח ביותר- מבנה דמוי מאורה מחבקת ואינטימית. יכול להיות גם מאחורי או מתחת לספה, מתחת לכיסא או כל מקום דומה. שהייה של כלב במקום כזה בבית מרמז על צורך בסיסי במקום משלו (כדאי לקרוא את המאמר- "למה בכלל צריך כלוב לכלב" על מנת להבין יותר את הנקודה הזאת). למרות שהמקום מספק לו ביטחון, המתח גבוה מדי והחרדה מתחילה לעלות ולכן זה לא מספק אותו והוא מתחיל ללעוס את השולחן מתוך תסכול. עצם הלעיסה מקל עליו ומשמש כחיזוק. אם הגעתם הביתה לרהיטים אכולים תדעו, הכלב שלכם היה מתוסכל כשלא הייתם בבית.

פטריק נכנס לרגש מבולבל. מצד אחד הוא מרגיש צורך לשמור על הבית, הוא מנסה לגרש את החתולה אך התסכול רק עולה מאין יכולתו להגיע אליה. מצד שני הוא פוחד ורוצה להגיע לאמא. זה השלב בו פטריק מתחיל לנסות לצאת מהבית ומסע ההרס ממשיך לדלת הכניסה. החפירה וההרס מסביב לפתחים בבית מסמלת חרדת נטישה בשיאה (בדרך כלל) והכלב כבר לא מצליח ללמוד שבסוף אמא חוזרת.

בשלב הזה פטריק כבר עייף אך המתח לא מאפשר לו לנוח והוא ממשיך לחדר של אמא. למרות שהוא יודע שכשהיא בבית אסור לו להכנס, הוא לא באמת למד שגם כשהוא לבד אסור לו ולכן הוא נכנס. החדר מכיל את הריחות החזקים ביותר ומה יותר טוב מנעל בשביל להסניף טוב טוב את הריח של אמא? פטריק חוטף נעל עקב ופורק עליה את כל תסכולו. הריח הוא התחליף הטוב ביותר לאמא. כשפטריק מרגיש שאולי אמא לא תחזור הוא מסמן (עושה פיפי) את המיטה כשלו אך יכול מאוד להיות שהוא פשוט לא הצליח להתאפק מרוב החרדה.

כשהוא חוזר למטה ומתחיל לנבוח וליילל, אמא בדיוק חוזרת מהעבודה ופטריק מקשר את זה לייללות שלו שהחזירו אותה הביתה. הלמידה שנעשתה כאן היא שאם רק יילל מספיק זמן אמא תבוא. פטריק מקבל את אמא בהתלהבות יתרה, ללא שליטה עצמית, עם קפיצות, ליקוקים, הליכה במעגלים ואמא מחזקת את כל הארוע עם חיבוקים וליטופים… עד שהיא רואה מה קרה בבית. כשאמא מתעצבנת פטריק מיד בורח למקום הבטוח שלו מתחת לשולחן בלי טיפת הבנה למה היא כועסת ומה האו עשה לא בסדר..

אם הכלב שלכם מפגין חלק מההתנהגויות האלה וקבלת פנים מוגזמת שאתם חוזרים הביתה, הרימו ראש והביטו למעלה, תהיה שם נורה אדומה גדולה מאוד…

הצטרפו אלינו בפייסבוק – פאפיז – טיפול התנהגותי ואילוף כלבים